דיבלים

דיבל חלק או מחורץ?

עדיף לקנות מוכנים, או לקנות מוט ולחתוך לבד?

וגם, על מחדדים וצ'ימפורים…

.

דיבל מחורץ עדיף על פני דיבל חלק. חד וחלק… מפני ששטח הפנים שלו להדבקה גדול יותר, ומפני שהחריצים מאפשרים לדבק להשאר לכל אורכו. דיבל חלק דוחק את הדבק לתחתית הקדח, ואין לו איך לטפס חזרה בין הדיבל לשולי הקדח. במקרים של חיבור של קצה לוח (קצה של מדף, נניח), זה קריטי, כיוון שהדבקת קצה סיב הינה חלשה, ורוב כח ההדבקה נובע מהדבקת הדיבלים.

.

אבל רוב מוטות הדיבלים הארוכים שקונים וחותכים לבד, הינם חלקים! אז כדאי למצוא דרך לחרץ אותם, או לכל הפחות לפנות מקום לדבק בין הדיבל לשוליי הקדח. את זה אפשר לעשות ע"י דפיקת הדיבל דרך חור משונן בלוחית ברזל, למשל. שימוש בכלי לגירוד קליפת לימון גם יכול לעזור, ואפילו הקצעה של המוט בכמה פיאות, באמצעות מקצוע קטן.

.

על מנת להקל את כניסת הדיבל לקדח, במיוחד שורת דיבלים לשורת קדחים, אני ממליץ לחדד קצת את קצות הדיבלים. אפשר בעזרת ניר לטש, או סכין או מפסלת או מקצוע. אבל הכי מהיר – מחדד!. זה המיועד לעפרונות גדולים. שתי שניות לדיבל. זה גם מפנה מקום לדבק בתחתית הקדח.

.

מה קורה, אם נלחץ לי בקבוק הדבק קצת, ויותר מדי דבק נשפך לי לקדח? הנה טיפטיפון אחרון. אחרי הקידוח, אני ממליץ "לצ'מפר" (ליצור שיפוע אלכסוני קטן) את שולי הקדח. זה מאפשר לעודפי הדבק להיקוות סביב הדיבל, בלי לגרום לנזילות מוגזמות, וגם מחזק מאוד את ההדבקה, במיוחד אם מול הצ'מפר ישנו זה של הקדח השני, אליו נכנס הדיבל. את זה הכי פשוט לעשות באמצעות ביט שקען לראש בורג – counter sink.

.

לגבי מיקום מדוייק של הקדחים, סימון וקידוח אנכי ביד חופשית או בעזרת ג'יג – בחלק השני.